בריחת שתן מה הסיבות וכיצד לטפל

בריחת שתן היא מצב בו יש דליפת שתן בלתי רצונית ובלתי מבוקרת. זוהי בעיה נפוצה הפוגעת באנשים מכל הגילאים, אך בעיקר נשים, אנשים מבוגרים ובעלי מצבים רפואיים מסוימים. בריחת שתן עלולה לגרום למבוכה, אי נוחות וירידה באיכות החיים. עם זאת, זה לא חלק נורמלי מההזדקנות וניתן לטפל בו ביעילות.

במאמר זה נסביר את הסוגים, הגורמים, התסמינים ואפשרויות הטיפול של בריחת שתן.

סוגי בריחת שתן

ישנם שני סוגים עיקריים של בריחת שתן: בריחת שתן במאמץ ובריחת דחף. לחלק מהאנשים עשויים להיות שני הסוגים, מה שנקרא בריחת שתן מעורבת.

בריחת שתן במאמץ: זהו הסוג הנפוץ ביותר של בריחת שתן, במיוחד בקרב נשים. זה מתרחש כאשר שרירי רצפת האגן וסוגר השופכה, האחראים על תמיכה בשלפוחית ​​השתן ושליטה בזרימת השתן, נחלשים או ניזוקים. זה יכול לקרות עקב הריון, לידה, גיל המעבר, השמנת יתר, שיעול כרוני או גורמים אחרים המפעילים לחץ ועומס על רצפת האגן. כאשר הלחץ בתוך הבטן גובר, כמו בעת התעטשות, שיעול, צחוק, פעילות גופנית או הרמת חפצים כבדים, השרירים והסוגר המוחלשים אינם יכולים להחזיק את השתן וכמות שתן קטנה עד בינונית דולפת החוצה.

בריחת שתן בדחיפות (שלפוחית רגיזה): סוג זה של בריחת שתן ידוע גם בשם פעילות יתר של שלפוחית ​​השתן. היא מתרחשת כאשר שלפוחית ​​השתן מתכווצת באופן לא רצוני ובתדירות גבוהה מדי, מה שגורם לדחף פתאומי וחזק להשתין, גם כאשר השלפוחית ​​אינה מלאה. הדחף עלול להיות כה עז עד שהאדם לא יכול להגיע בזמן לשירותים וכמות גדולה של שתן דולפת החוצה. בריחת שתן בדחיפות יכולה להיגרם מגירוי או זיהום בשלפוחית ​​השתן, בעיות נוירולוגיות כגון מחלת פרקינסון או שבץ מוחי, מתח פסיכולוגי או תרופות מסוימות. בריחת שתן בדחיפות יכולה להופיע גם בלילה, ולגרום לנוקטוריה (הרטבה תכופה בלילה) או הרטבה (הרטבת לילה).

גורמים וגורמי סיכון לבריחת שתן

לבריחת שתן יכולות להיות סיבות שונות, בהתאם לסוג ולמצב הבסיסי. כמה מהגורמים הנפוצים וגורמי הסיכון לבריחת שתן הם:

מגדר

נשים נוטות יותר לפתח בריחת שתן מאשר גברים, בשל ההבדלים האנטומיים של דרכי השתן, השינויים ההורמונליים של גיל המעבר והשפעות ההריון והלידה על רצפת האגן.

גיל

ההזדקנות עלולה לגרום להיחלשות של שרירי רצפת האגן וסוגר השופכה, כמו גם לאובדן גמישות וקיבולת שלפוחית ​​השתן. הזדקנות יכולה גם להגביר את הסיכון למצבים אחרים שעלולים לגרום או להחמיר בריחת שתן, כגון הגדלה של הערמונית, סוכרת, דמנציה או שבץ מוחי.

השמנת יתר

עודף משקל עלול להפעיל לחץ נוסף על שלפוחית ​​השתן ושרירי רצפת האגן, ולהוביל לבריחת שתן במאמץ או לבריחת שתן דחיפה. השמנת יתר עלולה גם להגביר את הסיכון לסוכרת, שעלולה להשפיע על תפקוד העצבים של שלפוחית ​​השתן.

עישון

עישון עלול לגרום לשיעול כרוני, שעלול לאמץ את שרירי רצפת האגן ולגרום לבריחת שתן במאמץ. עישון יכול גם להגביר את הסיכון לסרטן שלפוחית ​​השתן, שעלול לגרום להמטוריה (דם בשתן) או לבריחת שתן.

עצירות

עצירות כרונית עלולה לגרום להצטברות צואה קשה בפי הטבעת, שעלולה ללחוץ על שלפוחית ​​השתן ועל השופכה, ולגרום לבריחת שתן. עצירות יכולה גם להחליש את שרירי רצפת האגן עקב המאמץ המוגזם במהלך יציאות.

תרופות

תרופות מסוימות עלולות להשפיע על תפקוד שלפוחית ​​השתן ולגרום לבריחת שתן. אלה כוללים משתנים (כדורי מים), אנטיהיסטמינים, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות אנטי-כולינרגיות, חוסמי אלפא, חוסמי תעלות סידן, אופיואידים ותרופות הרגעה.

מצבים אחרים

מצבים רפואיים מסוימים יכולים לגרום או לתרום לבריחת שתן, בין אם על ידי השפעה על שלפוחית ​​השתן, השופכה, שרירי רצפת האגן או העצבים השולטים בהם. אלה כוללים דלקות בדרכי השתן, דלקת שלפוחית ​​השתן אינטרסטיציאלית, צניחת איברי האגן, שרירנים ברחם, אנדומטריוזיס, בעיות בערמונית, אבנים בכליות, אבנים בשלפוחית ​​השתן, סרטן שלפוחית ​​השתן, פגיעה בחוט השדרה, טרשת נפוצה, מחלת פרקינסון, שבץ מוחי, סוכרת, מחלת אלצהיימר ועוד.

תסמינים של בריחת שתן

התסמין העיקרי של בריחת שתן הוא דליפת שתן בלתי רצונית ובלתי מבוקרת. כמות, תדירות ומצב הדליפה עשויים להשתנות, בהתאם לסוג ולגורם לבריחת שתן. הדליפה עשויה להיות:

קטן עד בינוני, המתרחש במהלך מאמץ גופני או לחץ בטן מוגבר, כגון התעטשות, שיעול, צחוק, פעילות גופנית או הרמת חפצים כבדים. זה אופייני לבריחת שתן במאמץ.
גדול, המתרחש לאחר דחף פתאומי וחזק להטיל שתן, גם כאשר שלפוחית ​​השתן אינה מלאה. הדחף עשוי להיות מופעל על ידי שתיית נוזלים, שמיעת מים זורמים או אפילו שינה. זה אופייני לבריחת שתן בדחיפות.
קטן עד גדול, מתרחש בשני המצבים שתוארו לעיל. זה אופייני לבריחת שתן מעורבת.
לפעמים, בריחת שתן עשויה להיות מלווה בתסמינים אחרים, כגון:

• קושי להתחיל או להפסיק את זרם השתן, או זרם חלש או מופרע. זה עשוי להצביע על בעיה עם השופכה או הערמונית.
• כאב או תחושת צריבה במהלך מתן שתן, או צורך תכוף או דחוף במתן שתן. זה עשוי להצביע על
• דלקת בדרכי השתן או דלקת שלפוחית ​​השתן אינטרסטיציאלית.
• דם בשתן, או שתן מעונן או בעל ריח רע. זה עשוי להצביע על זיהום בשלפוחית ​​השתן, אבן בשלפוחית ​​השתן, אבן בכליות או סרטן שלפוחית ​​השתן.
• קושי לרוקן את השלפוחית ​​לחלוטין, או תחושה של שאריות שתן בשלפוחית ​​השתן. זה עשוי להעיד על חסימה ביציאת שלפוחית ​​השתן, פגיעה בעצב שלפוחית ​​השתן או צניחת איבר האגן.

אבחון בריחת שתן

האבחנה של בריחת שתן נעשית על ידי אורולוג או גינקולוג, והיא כרוכה בנטילת היסטוריה רפואית מפורטת, ביצוע בדיקה גופנית וביצוע כמה בדיקות. תהליך האבחון עשוי לכלול:

היסטוריה רפואית

הרופא ישאל על התסמינים, הופעתה, משך הזמן, התדירות, חומרת ההשפעה של בריחת שתן על איכות החיים. הרופא ישאל גם על ההיסטוריה הרפואית, התרופות, הרגלי החיים, צריכת הנוזלים, הרגלי היציאות והתפקוד המיני של המטופל.

בדיקה גופנית

הרופא יבדוק את הבטן, האגן, איברי המין ואת פי הטבעת של המטופל, ויחפש כל סימן של זיהום, דלקת, צניחה, גידול או נזק עצבי שעלול לגרום לבריחת שתן. הרופא עשוי גם לבצע בדיקת שרירי רצפת האגן, בדיקת מתח שיעול או בדיקת רפידה כדי להעריך את סוג ומידת בריחת השתן.

בדיקת שתן

זוהי בדיקת מעבדה המנתחת את דגימת השתן של המטופל, מחפשת כל סימן של זיהום, דם, גלוקוז, חלבון או חריגות אחרות שעלולות להעיד על בעיה בדרכי השתן.

תרבית שתן

זוהי בדיקת מעבדה המצמיחת את החיידקים מדגימת השתן של המטופל, מחפשת כל סוג ספציפי של זיהום שעלול לגרום לבריחת שתן.

בדיקות דם

אלו הן בדיקות מעבדה המודדות את רמות הדם של חומרים מסוימים, כמו גלוקוז, קריאטינין, אלקטרוליטים או הורמונים, שעלולים להשפיע על תפקוד שלפוחית ​​השתן או להצביע על מחלה מערכתית שעלולה לגרום לבריחת שתן.

בדיקות הדמיה

אלו הן בדיקות המשתמשות בקרני רנטגן, אולטרסאונד, סריקת CT או MRI כדי ליצור תמונות של דרכי השתן והמבנים שמסביב, מחפשות כל חריגות, כגון אבנים, גידולים, ציסטות, דיברטיקולה או פגמים אנטומיים שעלולים לגרום. בריחת שתן.

בדיקות אורודינמיות

אלו הן בדיקות המודדות את הלחץ, נפח וזרימת השתן בשלפוחית ​​ובשופכה, המחפשות בעיות תפקודיות כלשהן, כגון פעילות יתר של שלפוחית ​​השתן, תת פעילות שלפוחית ​​השתן, חסימת יציאת שלפוחית ​​השתן או חולשת הסוגר שעלולה לגרום לבריחת שתן. . בדיקות אורודינמיות עשויות לכלול uroflowmetry, cystometry, מחקר זרימת לחץ, אלקטרומיוגרפיה או וידאו-אורודינמיקה.
ציסטוסקופיה: זהו הליך אבחוני המאפשר לרופא להסתכל בתוך שלפוחית ​​השתן והשופכה, באמצעות צינור דק וגמיש עם מצלמה ואור בקצהו, הנקרא ציסטוסקופ. ציסטוסקופיה יכולה לסייע באיתור כל חריגות, כגון דלקת, זיהום, אבנים, גידולים, פוליפים או גופים זרים שעלולים לגרום לבריחת שתן.

אפשרויות טיפול לבריחת שתן

אפשרויות הטיפול בבריחת שתן תלויות בסוג, הגורם, חומרתה והשפעתה של בריחת שתן על איכות חיי המטופל וכן בהעדפות וציפיות המטופל. מטרות הטיפול העיקריות הן הפחתת התסמינים, שיפור תפקוד שלפוחית ​​השתן, מניעת הסיבוכים ושיפור איכות החיים של המטופל. אפשרויות הטיפול עשויות לכלול: טיפול שמרני: זהו טיפול קו ראשון ברוב המקרים של בריחת שתן, והוא כולל שינויים באורח החיים, טיפולים התנהגותיים ותרגילי רצפת אגן. טיפול שמרני יכול לעזור להפחית את התדירות ואת חומרת בריחת השתן, כמו גם לשפר את השליטה בשלפוחית ​​השתן ואת חוזק רצפת האגן.